לחות יחסית
קצב ההתנדפות של המיים באוויר תלוי בלחות המוחלטת. לדוגמא אם כ15% מהאדים של המיים נחשבים כלחות המוחלטת הלחות הרוויה והיחסית יחד יחשבו ל50% לפחות. לאחר מחקרים שנערכו בנושא התגלה קשר בין מולקולות האוויר ללחות היחסית כך שהרכבם משתנה עם כמות הלחות.
כמות אדי המים המקסימלית שיכול האוויר להכיל תלויה בטמפרטורה שלו: ככל שהטמפרטורה תהיה יותר גבוהה, יוכל האוויר להכיל יותר אדי מים, ולהיפך: ככל שתרד הטמפרטורה שלו, יוכל האוויר להכיל כמות קטנה יותר של אדי מים. זאת מכיוון שהלחות היחסית מתקבלת כתוצאה משיווי המקל בין קצב האידוי לקצב העיבוי של מולקולות המים. כידוע, ככל שהטמפרטורה נמוכה גובר קצב העיבוי על קצב האידוי, ולהפך. בכל טמפרטורה ישנה נקודת שיווי משקל בה מתאזנים קצבים אלו, וכל נסיון להרוות את האוויר בכמות נוספת של אדים תגרור עיבוי של מולקולות מים בכמות שתחזיר את המצב לקדמותו.
הלחות היחסית ממלאת תפקיד בתהליכים הכרוכים בהיווצרות ערפל ועננות. כמו כן, חישוב הלחות היחסית הוא גורם מרכזי בחישוב עומס החום, בפרט בעונת הקיץ.
הטמפרטורה שבה מגיעה הלחות היחסית למצב של רוויה בלחץ התון ובמות נתונה של אדי מים נקראת נקודת הטל.
לחץ אדים
לחץ אדים הוא הלחץ של אדים של חומר מסוים.
כאשר הלחץ החלקי של נוזל כלשהו שווה ללחץ האדים שלו, הנוזל בחלקו מאוייד: הנוזל והאדים נמצאים בשיווי משקל.
בהינתן טמפרטורה קבועה :
אם הלחץ יורד שיווי המשקל משתנה לטובת המצב הגזי של החומר - הנוזל ילך ויתאדה עד שבסופו של דבר כל הנוזלים התאדו לגז.
אם הלחץ עולה שיווי המשקל משתנה לטובת המצב הנוזלי של החומר - הנוזל ילך ויתעבה עד שבסופו של דבר, כל האדים יתעבו לנוזל. כאשר הלחץ קבוע והטמפרטורה משתנה:
במקרה של ירידת טמפרטורה האדים יתעבו לנוזל ובמקרה של עליית טמפרטורה הנוזל יתאדה ויהפוך לגז.
נימיות (קפילריות)
נימיות (או בלעז: קפילריות) היא יכולתו של נוזל לזרום בניגוד לכח המשיכה במקום צר כגון במעלה צינור דקיק.כוחות משיכה בין מולקולות הנוזל לאלו של החומר (אדהזיה) העולים על כוחות המשיכה הפנימיים בין מולקולות הנוזל (קוהזיה) הם בבסיס ההסבר לתופעה. כאשר כוחות האדהזיה עולים על כוחות הקוהזיה בולטים פני הנוזל לתוך החומר. אותם כוחות גורמים לחומרים נקבובים כמו ספוג, לספוג לתוכם נוזלים.
מתקן המשמש לרוב להדגמת נימיות הוא צינור זכוכית דק. כאשר מוכנס הצינור לתוך נוזל בצורה אנכית, נוצרת בליטה של פני הנוזל לתוכו. מתח פני הנוזל מושך אותו במעלה הצינור עד שכמות הנוזל גדולה מכדי שהנימיות תוכל לה (בשל כוחות הכבידה הפועלים על הנוזל). משקל הנוזל בצינורית פרופורציונלי לריבוע קוטר הצינורית.
עיבוי
עיבוי היא תהליך שבו עובר חומר ממצב צבירה גזי למצב צבירה נוזלי. עיבוי מתרחש בדרך כלל בעת קירור של הגז, אך גם בעת הפעלת לחץ על הגז. עבור כל חומר, טמפרטורת העיבוי זהה לטמפרטורת הרתיחה (מעבר מנוזל לגז).
ענן המורכב מטיפות מים זעירות נוצר על ידי ע"י התעבות אדי המים באוויר.
מתח פנים
מתח פנים הוא מושג בתחום הפיזיקה המתאר את התנהגות פני השטח של נוזלים כיריעה אלסטית, השואפת לפני שטח מינימליים. מושג זה מאפשר בין השאר, הסבר של תופעות המוכרות לכולנו בחיי היום יום - החל מבועות סבון וכלה בתנועת חרקים מסוימים על פני המים.
מתח פנים הוא תוצר ישיר של הכוחות הפועלים בין המולקולות של הנוזל. אם נדמיין מודל של טיפת מים, ונתבונן במולקולה פנימית, נראה כי היא נמשכת בכוח שווה על ידי המולקולות שסביבה כך שמאזן הכוחות הפועלים עליה הוא אפס. לעומת זאת אם נבחן מולקולה הנמצאת על פני השטח של טיפת המים, המולקולות הפנימיות מפעילות עליה כוחות כלפי פנים, והכוח היחיד המאזן אותם הוא התנגדות הנוזל לדחיסה (יש השפעה גם לסביבה שבה נמצאת הטיפה, אך במקרה של אוויר שצפיפותו קטנה ביחס לצפיפות המים, כוח זה זניח).
תרכובות אורגניות נדיפות (Volatile organic compounds-VOCs)
תרכובות אורגניות נדיפות הן תרכובות כימקליות אורגניות שתחת תנאים נורמליים הן מדיפות כמות משמעותית של אדים שחודרים לאטמוספירה ויוצרות זיהום אוויר. יש מגוון רחב של מולקולות מבוססות פחמן כמו אלדהידים, קטונים, פחמימנים שהם תרכובות אורגניות נדיפות.
המונח משמש בדרך כלל בהקשר של חוקי סביבה וזיהום אוויר ואז ההגדרה היא על פי החוק. הגדרות אלה יכולות להיות סותרות או שיש בהן "יוצאים מהכלל".
סוכנות ההגנה על הסביבה של ארצות הברית מגדירה תרכובת אורגנית נדיפה ככל תרכובת אורגנית שמשתתפת בפוטו-ריאקציה. אחרים מאמינים כי הגדרה זו היא רחבה מאוד ומעורפלת היות והיא כוללת לדוגמה תרכובות שאינן נדיפות בתנאים רגילים. המונח יכול להתייחס הן לתרכובות מוכרות המוגדרות היטב והן לתערובות שונות של תרכובות.
לא כל התרכובות האורגניות הן נדיפות. סוגי פלסטיק רבים כמו פולימרים לא פןלטות כמויות משמעותיות של אדים בתנאים נורמליים של לחץ וטמפרטורה.
גשר קור (תרמי)
גשר קור (תרמי) הוא מעבר של אנרגיה (חום או קור) מחוץ לבית אל פנים דרך בעלי כושר בידוד תרמי נמוך יותר ביחס לשאר המעטפת ולכן הם מהווים נקודת תורפה בבידוד התרמי של המבנה .
גשר קור נפוצים: עמודים, קורות , חגורות, מרחבים מוגנים ועוד. גשרי קור עלולים לגרום לעיבוי מואץ ומכאן להתפתחות עובש.
